תערוכה "על הלילה הזה נחתו חיות" | הראל וחניש

״אם להניח בצד את הדיכאון ולהבין בלי סיבה את התנועה וההוספה על הקיים והמלא גם ככה. חסרה בו דעת אהבה ואור. זו עובדה לא סיבה. אם להניח בצד את כל זה אני עומד מול קירות. איך עושים חור בקיר. הולכים מסביב או דרך. שני סוגים של חורים. הראשון לא רציף בזמן. בדיעבד לסתת אותו מהצד השני. הראשון ראש בור וחור אמיתי. בכל מקרה כל זה קרה קודם על נייר בלי הרבה מילים. רק יד רושמת קו מַלְמָל של אובייקט שנולד למבנה המיועד לו. כלומר הוא לא יעשה הרבה. ואולי בדיוק בגלל זה ייתכן שלעולם לא יבוא אך יתגלגל. בכל מקרה אני בחשבון מתגלגל ומשתק עם האלים. במחשבה של רגע אחרי רגע אין זמן. כל התחושות מסך מסך מסך. לא רואה כלום. האיסור החדש הוא לא לכתוב. הוחל אתמול. כלומר פג בלילה והנה אני ואתה מדברים. אתה שבימים קודמים היית הצופה האידיאלי אלוהים היתה לי חברה להחזיק אותך במעמד הזה ומשזו התרחקה גם אתה. כל הסיפור נדמה לסיפור. ברגעים בהירים נדמה לי שזה הסיפור. דבקות בהרחבת הסיפור. ויום אחד עוד כמה שנים זה גם יחדור ללב של בת אדם עם מפתחות וככה ייפתח שער אוטומטי גבוה ורחב. הסבל הוא אפילת ההווה. הצריבות בעיניים הם של העכשווי הסמלי. נחלת העבר מהוקצעת לעילא. התקווה שעכשיו נרקם העתיד. הסיכוי קלוש. הכל אמת. דבר מזה לא קשור לפרקטיקה. זוהי רק מחשבה.״

פְּרַגמׇה מס. 13, הראל וחניש (2025)

בתמיכת קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, תל אביב (ע"ר)

מוזמנות ומוזמנים!

לקריאה על התערוכה

איש קשר לנגישות: משרד בית האמנים, טלפון: 02-6253653