מזג האוויר · ירושלים
הקרנת הסרט "נשות המאסאי" (1980) עם דברי פתיחה ושיחה על קולנוע אתנוגרפי. 19 בנובמבר 2026 בסינמטק ירושלים.
דברי פתיחה מפי פרופ' דן גבע ולאחר ההקרנה פרופ' גבע ופרופ' תמר אלאור בשיחה
בשנת 1970, חברת ההפקה האנגלית גרנדה, השיקה סדרה שהכניסה, בפעם הראשונה בתולדות הטלוויזיה הבריטית את האנתרופולוגיה למרחבים הביתיים שלנו. הסדרה "עולם הולך ונעלם" הציעה לאורך עשרים שנות פעילותה, ארבעים ותשעה סרטים באורך מלא, על תרבויות שחייהן כפי שהם – נתפסו בעיני יוצרי ומפיקי הסדרה ככאלו העומדים בפני סכנת הכחדה, בין אם פיסית ובין אם תרבותית.
בין שאר איכויותיה הייחודיות הסדרה עמדה על כך שהסרטים יעשו בשיתוף פעולה מלא בין קולנוענים לאנתרופולוגים. אולם, אפילו בהקשר של קורפוס מחקרי/יוצר ייחודי זה, הסרט "נשות המאסאי" (1980) הוא מקרה ייחודי. האנתרופולוגית המומחית מליסה לוולין-דייוויס, שיצרה כתשעה סרטים על אנשי המאסאי, חובשת בעבודתה את שני הכובעים של החוקרת ושל הבמאית ומגישה לנו את הסרט האתנוגרפי הראשון המוקדש לנשים בלבד. בשיחה שנערוך לאחר ההקרנה ננסה לאתר ולפענח את החידושים המתודולוגיים, התמטיים והסגנוניים של דיוויס תוך שימת לב מיוחדת לגישתה הייחודית ליחסים הסבוכים הנרקמים בעבודתה בין המצלמת והמצולמות.
נשות המאסאי — בריטניה 1980 | 59 דקות | מסאי, אנגלית | תרגום לעברית
מילדות ועד זקנה, "נשות המאסאי" נכנס אל עולמן של נשים בקהילת רועי בקר בקניה ומתבונן בחיים מנקודת מבטן. דרך נישואים ואימהות, עבודה, חיי משפחה והקשרים הנרקמים בין נשים הנשואות לאותו גבר, נחשף מקומן המרכזי של הנשים בחברה הנשלטת במידה רבה בידי גברים. האנתרופולוגית והבמאית מליסה לוולין-דייוויס מציבה את קולותיהן וחוויותיהן במרכז, ומאפשרת להן לספר את חייהן בקולן שלהן – על מערכות היחסים, המחויבויות והבחירות שמעצבות את עולמן.